פיהוק - סימן לאהבה?! 

זוג אוהבים יושבים בערב חורפי אחד מול השני במסעדה רומנטית, אוחזים ידיים, מביטים זה לזו במבט אוהב בעיניים ו...מפהקים בצוותא – צופה מהצד בוודאי יחשוב שהם משעממים אחד את השני, אך לא זה המצב. לא להאמין אבל קיימים מחקרים גם בנושא פיהוקים ואהבה, ויש להם ממצאים מפתיעים.  

כשחושבים על זה לרגע, כל מה שידענו עד היום על פיהוק הוא שזה סימן שאתם עייפים או ממש משועממים. הייתה גם תיאוריה שאולי דרך פיהוק אנחנו מכניסים יותר חמצן לגוף, שבעת עייפות רמתו נמוכה, אבל זה היה הכול.

היום מסתבר שפיהוק הוא הפתרון ל"חמומי מוח", שעונות השנה קובעות עד כמה נפהק, וכן- שהפיהוקים שלכם מושפעים מאיכות מערכות היחסים שלכם.

כולנו יודעים שפיהוק זה דבר מדבק. מישהו מפהק, והאחרים שסביבו, כמעט בלי לשים לב, מתחילים גם הם לפעור לוע ולפהק. מה שלא ידעו עד היום הוא שתופעה זו, שנקראה בפי החוקרים "העברת פיהוק", מתרחשת מהר יותר ולעיתים קרובות יותר בין אנשים שיש ביניהם קשר אמפאטי רגשי - חברים קרובים, אך בעיקר בין בני זוג.

מחקר חדש (דצמבר 2011) שבוצע על ידי איוואן נורסיה ואליזבטה פאלאגי מאוניברסיטת פיסה, מספק את ההוכחות הראשונות לכך שפיהוק מדבק הוא למעשה צורה של הידבקות ברגשות.

בני אנוש התחילו לפהק כבר לפני 200 מיליון שנים. משמעותו של פיהוק ספונטני הייתה אז, כמו גם היום - סטרס, שיעמום, עייפות, או בעת החלפה בין מצבי ערות ושינה (אנו מפהקים כאשר אנו מתעוררים וכן לפני הרדמות). בספטמבר האחרון (2011) מצא אנדרו גאלופ מאוניברסיטת פרינסטון, עוד סיבה לפהק – התיאוריה שלו נקראת "התיאוריה הטרמו-רגולטורית של הפיהוק", והיא טוענת שהסיבה שאדם מפהק היא עליה בחום המוח שלו. כלומר- תפקיד הפיהוק הוא לקרר לנו את המוח.

לעומת הפיהוק הספונטני, פיהוק מדבק הוא תופעה הרבה יותר חדשה באבולוציה. פיהוק מדבק מצוי אצל שימפנזים, קופי בבון, ובני אנוש. בבני אדם, פיהוק של אדם אחר יכול לעורר בנו פיהוק עצמי, בטווח של עד חמש דקות. חוקרים סוברים שזה קיים גם אצל כלבים, שהם, כמו קופים וכמונו, בעלי מסוגלות מפותחות להפגין חיבה וקשר רגשי.

המחקר, שפורסם ב PLoS ONE מבוסס על מידע שנאסף במשך שנה אצל יותר מ 100 איש שפיהוקיהם נספרו, כשהם שהו בחברתם של בערך 400 איש בעלי דרגות קירבה שונות (בני זוג, ילדים,נכדים, מחותנים, חברים לעבודה, חברים טובים, או זרים גמורים). החוקרים צפו בהם בזמן ארוחות, בעת נסיעה ברכבת, בעבודה ועוד. הנבדקים היו מלאומים שונים.

במחקר נמצא שההקשר החברתי בו שהו המפהקים לא השפיע על רמת ההידבקות בפיהוקים של אהובים או קרובים, כלומר - זה לא משנה אם פיהקתם בעבודה או בזמן ארוחת הצהריים. כמו כן, לא משנה מאיזה לאום או שכבת גיל אתם, או אם אתם גבר או אישה. זה אפילו לא משנה אם שמעתם את הפיהוק או ראיתם אותו. כל מה שקובע עד כמה תידבקו מפיהוק של אחר הוא עד כמה אתם קשורים רגשית אל המפהק.

איכות ומהות מערכת היחסים שלכם תקבע אם תדביקו זה את זה בפיהוקים או לא. בני זוג במערכת רומנטית טובה הם אלו שהכי הרבה פעמים מפהקים יחד. במקום השני נמצאים החברים הטובים, לאחר מכן מכרים, ולבסוף, זרים גמורים.

כלומר, הרבה פחות סביר שזר ברכבת ידביק אתכם בפיהוקיו. סביר יותר להניח שבני הזוג שלכם יעשו זאת.

גם הזמן שעובר בין הפיהוק המדבק של אחר, לתגובה ה"פיהוקית" שלכם אליו נקבע על ידי איכות מערכת היחסים הרגשית ביניכם. ייקח לכם יותר זמן (אם בכלל) להדבק מפיהוקו של זר, לעומת פיהוקו של אהוב או חבר טוב.

תוצאות אלו מראות שיש חפיפה בין אזורי המוח שמופעלים במהלך עיבוד פיהוק של אחר, ובין אזורי מוח שמעורבים בעיבוד רגשי. לכן פיהוק יכול להיות סימן לאמפטיה וקשר רגשי בין אנשים.

מחקר מאפריל 2011 שבוצע במרכז הלאומי לחקר הפרימאטים באוניברסיטת אמורי, הוכיח שמשמעותו הרגשית של פיהוק מדבק תקפה גם אצל השימפנזים. פיהוק מדבק אצל שמפנזים הוא הסימן שלהם לחיבור חברתי, ולאו דווקא לעייפות או שעמום.

במחקר, שפורסם ב  Public Library of Science One (PLoS ONE), הקרינו החוקרים לשימפנזים, על גבי מסך טלוויזיה, את חבריהם לכלוב, או שימפנזים זרים, מפהקים. נמצא ששימפנזים פיהקו 50% יותר כאשר הם ראו את חבריהם מפהקים, לעומת כאשר הם צפו בשימפנזים זרים מפהקים.

ד"ר מת'יו קמפבל, מוביל המחקר, טוען שפיהוק הוא מדבק בדיוק כמו שחיוך, הזעפת פנים, והבעות פנים אחרות הן מדבקות. אם הבטתם פעם ליושב לידכם באולם הקולנוע בעת צפייה בסצינה רגשית, הייתם מבחינים בכך שגם הוא (וסביר להניח שגם אתם), עוטים פרצוף דומה לזה של השחקן על המסך.

אך כאן לא הסתיימה מורכבותו של אפקט הפיהוק. גם אם אתם נדבקים בפיהוקים של אהוביכם, עדיין עונת השנה תקבע באיזו עוצמה זה יתרחש.

מחקרו של גאלופ הוא הראשון שהראה שתדירות הפיהוקים אצל בני אדם משתנה לפי עונות השנה. במחקר, שפורסם ב Frontiers in Evolutionary Neuroscience הוא מצא שנבדקים פיהקו יותר בחורף, מאשר בקיץ. כך הסיק גאלופ שלפיהוק יש תפקיד בקירור המוח.

כיצד? בחורף, האוויר בסביבה קר יותר מטמפרטורת הגוף. לכן, כאשר אנו מפהקים, אנו מכניסים לגופינו אוויר קר שמסייע בהורדת טמפרטורת המוח. בקיץ, לעומת זאת, פיהוק אינו יעיל כיוון שהאוויר בחוץ חם כמעט כמו חום הגוף.

כדי לבסס את השערתו, נתן גאלופ לנבדקיו לצפות לאורך השנה בתמונות של אנשים מפהקים ובדק כמה הם פיהקו בתמורה. ואכן, נבדקים פיהקו יותר בחורף (45% לעומת 24% בלבד בקיץ).

גאלופ ווידא, אמנם, שכמות הפיהוקים לא קשורה לעייפות מהלילה הקודם, אלא אך ורק לעונת השנה ולעובדה שהם ראו מישהו אחר מפהק, אך הוא לא הביא בחשבון את הממצא הזה שאהובים מפהקים יחד יותר מאשר זרים. הוא לא יכול היה לדעת על המחקר הזה כיוון שהוא התפרסם רק החודש, אבל שילוב של כל הממצאים נותן לנו את השורה התחתונה -

מערכת יחסים טובה בחורף, פירושה הרבה פיהוקים יחד מתחת לפוך...